| > אובססיה פריזאית - שחזור גלגולים |
אובססיה פריזאית - שחזור גלגולים
 היה לה קול של נערה צעירה בטלפון, דיברה מהר, הייתה נרגשת, קבענו ליום רביעי בבוקר. כשהיא הגיעה, יצאה לקראתי מהרכב אישה בעלת מראה צעיר רענן ונעים למרות שגילה מעל החמישים. בלט לי מאוד לעין הצבע האדום, הסנדלים, התיק, החצאית והחולצה, ולאחר מכן הוסיפה ואמרה, שגם הלבנים אצלה: אדומים. כבר שנים שאני מחוברת לצבע האדום, לא יודעת מה הסיבה, זה צורך שהפך להיות כפייתי אצלי.
ישבנו בקליניקה והיא התחילה לספר את סיפורה מהתחלה. זה התחיל לפני כ- 15 שנה, חולשה גדולה לשפה הצרפתית, לצרפת וליתר דיוק, לפריז לרובע מסוים בפרט, זה הפך אצלי לאובססיה, כל הזמן רוצה לנסוע לפריז, במשך שנים בדקתי את תחזית מזג האוויר, חיפשתי דילים זולים לנסיעה, הייתי מכורה, טסתי לבד, עם בעלי, עם הילדים, עם אימא , סחבתי לשם את כל המשפחה, כשהם לא מבינים מה הטירוף הזה שתקף אותי לפריז, והאמת שגם אני לא הבנתי מה מושך אותי, צורך חזק ולא רציונאלי לחלוטין. בכל הנסיעות שלי לשם, התאכסנתי באותו בית מלון, מהצד השני של הכביש עומד בית כנסת עם חצר גדולה, לפעמים היה שם מישהו ויכולתי להיכנס פנימה, לא רחוק מבית הכנסת יש בית קברות.
הלכתי ללמוד צרפתית, ולאחר זמן, אני מחליטה שזה לא מספיק ואני הולכת ללמוד הכשרה להדרכת טיולים, מורת דרך. כל טיול שהובלתי, כולם טסו הביתה ואני חזרתי דרך פריז, לאותו המלון ותמיד ביקשתי חדר שמשקיף על בית הכנסת מעבר לכביש.
נוצרה חבורה של חברים מפריז, ותמיד מסביב לרובע המסוים הזה. כשאני הולכת ברחובות, ויש בי כל הזמן תחושה וידיעה פנימית, שאני מכירה את כל המקומות האלה, הבניינים האלה, הולכת ובוכה ברחובות ולא מבינה מדוע, ומה קורה איתי. הכל קדח בתוכי: פריז, כשלא הייתי שם הרגשתי שריקנות עוטפת אותי אף אחד לא מבין אותי, בעלי חושב שהשתגעתי וגם כל שאר המשפחה וגם אני לא מבינה את עצמי, אילו יכולתי לעזוב הכל וללכת לגור שם - בפריז, הייתי עושה זאת.
יום אחד פגשתי מישהי, השיחה זרמה ומצאתי את עצמי מספרת לה על האובססיה הדיבוקית שלי לפריז. את צריכה ללכת לאהובה היא אמרה, היא תעזור לך. והנה אני כאן.
אז.... עשינו שיחזור גילגולים.
אני נערה צעירה בת 18 יש לי אהוב,אנחנו מתחתנים, החתונה בבית - הכנסת, זה שתמיד מושך אותי אליו בגלגול הנוכחי שלי, עם הרחבה הגדולה בכניסה, אני יפה וכל כך מאוהבת, זה ערב החתונה אני רואה את המקהלה, הם כולם לבושים בלבן, שרים שירים לכבוד החתן והכלה, כל כך יפה ונעים, אני יהודיה, אני נרגשת כל כך, כלה בלבן, מאושרת עד בלי קץ, אני עומדת ליד המקהלה, כולם מחיכים אלי, איפה החתן שלי, הוא מאחר, כולם מחכים, אני דואגת, למה הוא מאחר?
פתאום נשמעת ירייה, אני נופלת על הרצפה לאט לאט, השמלה הלבנה מתמלאת דם, אדום, אדום, אדום, חם, אני לא רוצה למות... כולם מסביבי נרעשים, בוכים, איפה אהובי? אני יודעת עכשיו שהוא מת, ירו בו לפניי, בחוץ על הרחבה בכניסה, לכן הוא לא הגיע.
למה? על רקע אנטישמי, הוא חתני צרפתי ואני יהודיה, המתנקש קורא: מות ליהודים ואני למעלה עכשיו משקיפה על כולם, הבכי התדהמה של כולם, משפחה חברים, הלם, עכשיו אני מבינה למה בגלגול של היום התעקשתי כל כך, ורציתי מקהלה שתשיר בחתונה, הוא לא הבין בעלי למה זה כל כך חשוב...
עכשיו אני מבינה למה אני כל כך מחוברת לצבע האדום,הכל באדום בעוצמה כזאת...
עשינו שחרור, ותיקון לגלגול הזה.
נרגעתי, השחזור החזיר אותי לחיים. במשך 15 שנה הייתי נבולה, חזרתי לחיים. האובססיה לפריז – נגמרה, הפסקתי להדריך טיולים. אני בן אדם אחר היום, רגועה ונינוחה, אני נהנית מהחיים ממקום של שקט ושלוה. המלתחה שלי שינתה את צבעיה, לא קונה יותר אדום.
השחזור עשה לי טוב ושינה את חיי
עם המון המון תודה, דורין.
|
|
|
